פסק-דין בתיק תא"מ 3782-09

1.         בפניי תביעת שיבוב על סך 18,464 ש"ח.

2.         על פי כתב התביעה המתוקן, התובעת הינה חברה לביטוח בע"מ וביטחה בזמנים הרלוונטיים לתביעה רכב מסוג רנו מ.ר. 47-469-57.

הנתבע 1 היה המחזיק/נהג/בעלים של רכב נושא מ.ר. 44-682-57, והנתבע 2 היה המחזיק/נהג/בעלים של רכב נושא מ.ר. 14-261-18.

על פי כתב התביעה - בתאריך 13.08.06 בשעה 13:00 עת נהגה מקמל אתי ברכב התובעת בכביש מס' 57 לכיוון נתניה, לפני הצומת המרומזר של בית יצחק, לא שמר רכב הנתבע 1 מרחק מרכב התובעת, והתנגש בו מאחור.

כמו כן, לא שמר רכב הנתבע 2 מרחק, והתנגש ברכב הנתבע 1, והתרחשה תאונת שרשרת.

            כתוצאה מאירוע התאונה ניזוק הרכב הנפגע בעיקר בחלקו האחורי, כמפורט בחוות הדעת.

            לטענת התובעת - נסיבות התאונה לא ידועות לה, ואירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה כי הנתבעים או מי מטעמם לא נקטו זהירות סבירה/ נגרם על ידם דבר מסוכן, ועליהם נטל הראיה להוכיח כי לא היתה רשלנות.

            לחילופין, התאונה נגרמה בשל רשלנותם/ הפרת חובה שבחוק של הנתבעים או מי מטעמם.

            נזקי רכב התובעת הוערכו ע"י שמאי מוסמך ביום 21/09/06, וכן בהתאם לחבותה פיצתה התובעת את המבוטח בגין הנזקים שנגרמו לרכב כדלקמן - הנזקים הישירים עפ"י דו"ח שמאי בקיזוז ה.ע. וכינון בסך 17,563 ש"ח; הוצאות שמאות לנזק בסך 445 ש"ח; ירידת ערך בניכוי ה.ע. בסך 456 ש"ח וסך הכל - 18,464 ש"ח.

            עם תשלום תגמולי הביטוח עברו זכויות המבוטח כלפי האחראים לתאונה לידי התובעת, ולטענתה, על הנתבעים לפצותה על נזקיה כמפורט לעיל בשל אחריותם לגרם התאונה.

            לפיכך - ביקשו לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם את סכום התובענה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ והפרשי הצמדה וריבית כחוק.

            כן צירפה לכתב תביעתה - רשימת הפוליסה, חוות דעת  שמאי, שכ"ט שמאי, תעודות זיכוי ודרישות מתאימות.

3.         בכתב הגנתו של הנתבע 1 (שצורף לתיק ת.א. 52024/07 שלום ת"א, שנפתח שוב כתיק נשוא התביעה) - הכחיש הנתבע 1 את האמור בכתב התביעה.

            הנתבע 1 טען להיעדר סמכות מקומית (בת"א) וביקש להעביר לבית משפט השלום בכפ"ס.

            לטענתו - התאונה נשוא התביעה היא תאונת שרשרת בה מעורבים ארבעה כלי רכב שונים, כאשר רכב הנתבע 1 הוא השלישי בשרשרת. הוא תמה על כך שהתובעת בחרה להתעלם מהרכב השני.

            התובעת היתה הראשונה בשרשרת, מאחוריה היה רכב מסוג אוטובוס זעיר פרטי מסוג ג'י.אמ.סי - שפגע בה וגרם לנזקים מאחור, רכב הנתבע 1 לא הספיק לבלום בעקבות התאונה בין שני כלי הרכב - ופגע קלות בג'י.אמ.סי מאחור.

רכב רביעי מסוג רנו שנסע מאחורי רכב הנתבע 1 גם הוא לא הספיק לבלום - ופגע ברכב הנתבע 1 מאחור.

            כן טען כי התאונה אירעה מחמת רשלנותה או הפרת הוראה בחוק של נהגת התובעת.

            עוד טען כי הנזקים מוגזמים, וללא אחיזה במציאות וכי הוא אינו הגורם האחראי להתרחשותם.